סמכות לדון בתיקי הגירושין
במדינת ישראל הסמכות לדון בנושא הגירושין נתונה באופן בלעדי וייחודי לבית הדין הרבני, וזאת להבדיל מבית המשפט לענייני משפחה שאינו מוסמך לדון בנושא הגירושין עצמו.
הגירושין נערכים לפי הדין העברי, כאשר מדובר למעשה בטקס שבמסגרתו מוסר הבעל לאשה את גט הפיטורין והאשה מקבלת אותו ממנו. על ידי האקט של מתן הגט לאשה, הבעל מופטר מחובותיו כלפי האשה, ומרגע זה האשה חדלה מלהיות אשת איש והיא נחשבת לפנויה ומותרת לכל גבר אחר.
לפי דין תורה נדרשת ההסכמה של הבעל לגט, וההחלטה באם להתגרש נתונה לבעל בלבד, אשר יכול לגרש את אשתו אף בעל כורחה ובניגוד לרצונה. יחד עם זאת, מאז חרם דרבנו גרשום ( שתוקן לפני כאלף שנה) אסור לבעל לגרש את אשתו ללא הסכמתה, כך שבפועל נדרשת הסכמת שני בני הזוג לגירושין.
דרך המלך היא כי שני בני הזוג יגיעו להסכמה בדבר הגירושין ולידי הסכם גירושין כולל, שבמסגרתו ייקבעו כל התנאים של הגירושין, לרבות חלוקת רכוש, מזונות אשה וילדים, איזון משאבים וכו'.
כאשר אין בין בני הזוג הסכמה באשר לגירושין, יש צורך להוכיח קיומה של "עילת גירושין", בכדי שבית הדין הרבני יוציא מלפניו פסק דין המחייב בן זוג להתגרש ללא הסכמתו.
המדובר בעילת גירושין תקיפה ומוכרת לפי הדין העברי, כאשר לא די בכך שאין בין בני הזוג תקשורת ו/ או אהבה כפי שהייתה פעם, ו/ או כי מתנהלות ביניהם מריבות רבות.
אשה יכולה לתבוע גירושין מבעלה בגין עילות אובייקטיביות שאינן תלויות בהתנהגות הבעל ובגין עילות הקשורות בהתנהגותו של הבעל, כאשר אלו גם אלו אינן קלות להוכחה.
כך למשל, ניתן לתבוע גירושין כאשר הבעל לא יכול לקיים עם אשתו יחסי אישות בשל מחלות מסוכנות ומדבקות או כאשר יש לו מומים שגורמים לה לסלידה ממנו. כן ניתן לתבוע גט מהבעל כאשר אינו מסוגל להוליד ילדים, בכפוף לתנאים מסויימים ו/ או כשאינו מסוגל כלל לקיים יחסי אישות.
זאת ועוד, אשה זכאית לדרוש גט אף כאשר הבעל מסרב לקיים עימה יחסי אישות, למרות שאין לו מניעה לעשות כן מחמת מחלה, שאז אף ייחשב הבעל מורד. בנוסף זכאית האשה לתבוע גט מחמת התנהגות פסולה של הבעל המתנהג עם אשתו שלא כדין ובכלל זה מבזה, מקלל, מכה וכיו"ב. יחד עם זאת, הדבר קשה להוכחה, מה גם שלא די בהתנהגות חד פעמית, ולמעשה בפועל, רק במקרים קיצוניים של אלימות פיזית מוכחת יכפה בית הדין על הבעל לתת גט שלא בהסכמתו.
אף עילות הגירושין העומדות לבעל בתביעת גירושין כנגד אשתו נחלקות לעילות אובייקטיביות ועילות הנובעות מהתנהגותה של האשה.
כך למשל, הבעל זכאי לתבוע גירושין כאשר אשתו אינה יכולה לקיים עימו יחסי אישות בשל סיבות הקשורות בה כגון מומים, מחלות מדבקות ומסוכנות. כן זכאי הבעל לתבוע גירושין מחמת עקרות של האשה, כאשר לאחר עשר שנות נישואין האשה אינה יולדת.
כן זכאי הבעל לתבוע גירושין בשל נימוקים הנובעים מהתנהגותה של האשה, ובראשם, אשה אשר זנתה תחת בעלה, שנחשבת ל"אסורה על בעלה ועל בועלה", שאז בעלה מחוייב לגרשה ואינו יכול כלל לסלוח לה ולהחזירה.
עילה נוספת לגירושין הם "מעשי כיעור", היינו מעשים מכוערים
שנעשים על ידי האשה, כאשר בנסיבות עשייתם הם מצדיקים את החשד שהיא זנתה תחת בעלה, אף אם אין ממש עדים לזנות.
עילות נוספות לגירושין מתקיימות במצבים בהן האשה "עוברת על דת משה" ו/ או עוברת על דת יהודית, כאשר במקרה הראשון מדובר על אשה המכשילה את בעלה בדבר עבירה בזדון מתוך כוונה לעבור על איסורי הדת, ואילו במקרה השני מדובר על אשה, אשר באופן תמידי, מתוך כוונה רעה וללא כל צידוק, עוברת על מנהגי הצניעות, נוהגת בפריצות, מקללת או מכה את הבעל.
